הרבה תהליכי ייעוץ מסתיימים במצגת טובה. הניתוח נכון, ההמלצות הגיוניות, וכולם מסכימים. ואז מגיעה השגרה — והמצגת נשארת בתיקייה.
הפער בין החלטה לביצוע
החלטה נכונה לא מיישמת את עצמה. בלי מישהו שאחראי עליה, בלי דרך למדוד אותה ובלי זמן קבוע לבדוק אותה, היא נשחקת מהר מאוד מול הדחוף של היום־יום. זה לא עניין של חוסר רצון, אלא של חוסר מנגנון.
ארבעה רכיבים של מנגנון
- אחריות — שם אחד ליד כל משימה, לא "הצוות".
- מדדים — מספר קטן של מדדים שמראים אם אנחנו מתקדמים.
- תדירות — מתי בודקים: פעם בשבוע, פעם בחודש.
- שגרת בקרה — פגישה קצרה וקבועה שבה מסתכלים על הנתונים ומחליטים מה עושים הלאה.
נשארים עד שזה עובד
בגלל זה אנחנו לא מסיימים את העבודה ביום שבו ההמלצות מוצגות. אנחנו מלווים את היישום בשטח, מתקנים את מה שצריך תוך כדי, ובונים את השגרה עד שהיא עובדת גם בלעדינו.
התוצאה היא לא המסקנה. התוצאה היא מה שקורה בעסק שלושה חודשים אחריה.
